<h1>בה"ג הלכ' מילה</h1>
<h2>דף כב.</h2>
גרים מעידין זה לזה וכשרים, בין אחים מן האב ובין אחים מן האם מעידין זה לזה, מאי טעמא, גר שנתגייר כקטן שנולד דמי.
<h2>דף כד:</h2>
אחד גר שנתגייר לשום אשה וכן גיורת שנתגיירה לשום איש, והמתגייר לשום שולחן מלכים ולשום עבדי שלמה, אחד גירי אריות ואחד גירי חלומות ואחד גירי מרדכי ואסתר, הלכה כולם גרים.
<h2>דף מה:</h2>
גר שטבל לקריו ושפחה שטבלה לשם נדתה, עלתה להם טבילה. ההוא דהוו קארו ליה בר ארמא, אמר ר' יהושע בן לוי מי לא טביל לקריו, למימרא אי טביל לקריו שפיר דמי. ההוא דהוה קארו ליה בר ארמיתא, דכי איגיירא אימיה לא טבלה, אמר רבי אסי מי לא טבלה לנדתה, אי טבלה לנדתה שפיר דמי. והאידנא לא סגי בטבילה דקריו עד דטביל לשום גירות, דקיימא לן (מ"ו:) הלכתא גר צריך שלשה משפט כתוב בו. לעולם אינו גר עד שימול ויטבול, ואין מטבילין את הגר בלילה.
<h2>דף מו.</h2>
הטובל את העבד צריך לתקפו במים דאמר שמואל עבד צריך לתקפו במים. מנימין עבדיה דרב אשי בעא לאטבולי, מסריה נהלייהו לרבינא ולרב אחא בריה דרבא, אמר להו חזו דמינייכו בעינא ליה, רמו ליה סודרא בצואריה, ארפי ליה וצמצמי ליה, ארפו ליה כי היכי דלא ליהוו ליה חציצה, וצמצמי ליה כי היכי דלא נקדים ולימר [לשם בן חורין אני טובל], בתר דדלייה לרישיה ממיא אנחו ליה זילתא דטינא ארישיה אמרו ליה זיל אמטייה למרך.
<h2>דף מו:</h2>
גר שחזר לסורו, יינו יין נסך פתו פת כותים פירותיו טבלים ספריו ספרי קוסמים ושמנו כיינו ושאר כל דבריו כגוי. (ע"ז ס"ד:) איזהו גר תושב, כל הכופר בע"ז ואוכל נבילות. ועד כמה נקרא גר תושב, אמר רבי יהושע בן לוי כל שנים עשר חדש, מכאן ואילך אם נתגייר מוטב ואם לאו גוי הוא. גר שמל ולא טבל או שטבל ולא מל, הרי הוא כגוי לכל דבריו ועשה יין נסך, (ע"ז נ"ז:) ואפילו קטן בן יומו וגוי עשה יין נסך. והלכתא מטבילין את הגר בשבת, ואין מטבילין את הגר בלילה, ואין מטבילין את הגר אלא בשלשה תלמידי חכמים, מאי טעמא, משפט כתוב בו. גר בין בארץ ובין בחוצה לארץ צריך להביא ראייה דאטבלוה בי תלתא, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן (מ"ז.) הלכה גר בין בארץ בין בחוצה לארץ צריך להביא ראייה.
ממזר שנשא גיורת הולד ממזר, (קידושין ס"ט.) ממזר שנשא שפחה הולד עבד, שחררו, נמצא הבן בן חורין. יוסף בן פרוך ממזרא זבן אמתא, בעא לשחרורי זרעיה, אתא לקמיה דרבי מארי גאון, אמר ליה נסבה בלא כתובה וקידושין באמהותיה דאי משחררת לה, אף על גב דשרי לה למידר בהדך, דקיימא לן כרבי יוסי דאמר (שם ע"ג.) גר מותר בממזרת דסתם לן תנא כוותיה גירי וחרורי ממזירי ונתיני שתוקי ואסופי מותרין לבא זה בזה, זרעך לא מיתכשר, אלא דקיימא באמהותה, וכד הוו לך בני מינה, מהלינון ברישא דקיימת מצוה, ובתר הכין כתוב להון גט חירות וזכייה להון על ידי אחרים, ובתר דמזכית להון על ידי אחרים אייתי תלתא רבנן וליטבלינון, דאמר רבי חייא בר אבא אמר ר' יוחנן (יבמות מ"ו:) גר צריך שלשה, ועבד משוחרר כגר דמי דתניא אחד גר ואחד עבד משוחרר ומקשינן (שם מ"ח.) ומסקינן לענין טבילה עבד כגר, ואף על גב דקטן הוא מטבלינן ליה דאמר רב הונא (כתובות י"א.) קטן גר מטבילין אותו על דעת בית דין וכל שכן עבד משוחרר, ואין צריך לקבל עליו מצות, דהא שייך ליה במצות דעבדים מעיקרא, וגט חירות הוי להון ראייה לכי גדלין.
<h2>דף מז.</h2>
חרש שוטה וקטן שבאו להתגייר אין מקבלין אותן, מפני שאינן כשרין להתנות עליהן, וכל מי שאין כשר להתנות אין מקבלין אותו, אבל קטן, אעפ"י שאין בו דעת, מלין אותו על פי אבותיו. ואין מתנין על העבדים בשעת טבילה.
תנו רבנן (דברים א', ט"ז) ושפטתם צדק וגו' מכאן אמר רבי יהודה גר שנתגייר בבית דין הרי זה גר, שלא נתגייר בבית דין אינו גר, ומעשה באחד שבא לפני ר' יהודה אמר לו נתגיירתי ביני לבין עצמי, אמר לו יש לך עדים, אמר לו לא, יש לך בנים, א"ל הן, אמר לו נאמן אתה לפסול עצמך ואין אתה נאמן לפסול בניך. וסבר רבי יהודה אבניה לא מהימן, ורמינהי (שם כ"א, י"ז) יכיר, יכירנו לאחרים, מכאן אמר רבי יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור, וכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בן גרושה או בן חלוצה, אמר רב נחמן בר יצחק הכי קאמר ליה, לדבריך גוי אתה ואין עדות לגוי. ורבינא, הכי קאמר ליה, יש לך בנים אמר לו הן, יש לך בני בנים אמר לו הן, אמר לו נאמן אתה לפסול בניך [ואין אתה נאמן לפסול בני בניך]. תניא נמי הכי רבי יהודה אומר נאמן הוא על בנו קטן ואין נאמן הוא על בנו גדול, אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן לא גדול גדול ממש, ולא קטן קטן ממש, אלא, גדול ואין לו בנים, זה הוא קטן, קטן ויש לו בנים, זה הוא גדול. והלכתא כרב נחמן בר יצחק, והתניא כוותיה דרבינא, כי תניא ההיא לעניין יכיר תניא.
תנו רבנן גר שבא להתגייר, אומרים לו, מה ראית להתגייר, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דווים ודחופים מסוחפין ומטורפין, ואם אמר יודע אני שהוא כן ואיני כדיי, מקבלין אותו מיד. ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופיאה ומעשר עני, ומודיעין אותו עונשין של מצות ואומרים לו הוי יודע עד שלא באת לידי מידה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת חללת שבת אין אתה ענוש סקילה עכשיו אכלת חלב אתה ענוש כרת חללת שבת אתה ענוש סקילה, וכשם שמודיעין אותו עונשן של מצות כך מודיעין אותו מתן שכרן של מצות, אומרים לו הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים, וישראל בזמן הזה אין יכולין לקבל (מ"ז:) לא רוב טובה ולא רוב פורענות, ואין מרבין עליו. קבל עליו, מלין אותו מיד. נשתיירו בו ציצין המעכבים את המילה, חוזרים ומלין אותו שנייה. נתרפא, מטבילין אותו, ושני תלמידי חכמים עומדין לו על גביו ומודיעין אותו מקצת מצות קלות וחמורות, טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבר. וכן האשה, נשים מעמידות אותה במים עד צוארה, ושני תלמידי חכמים עומדין לה מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. אחד גר ואחד עבד משוחרר. ובמקום שנדה טובלת שם גר ועבד משוחרר טובלין. וכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ועבד ושפחה משוחררת ובנדה.
<h2>דף מז:</h2>
וכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בגר ובעבד משוחרר ובנדה.
למה לי למימר ליה אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דחופים ודוויים, דאי פריש נפרוש, דאמר רבי חלבו קשין גרים לישראל כספחת בעור, כתב הכא (ישעיהו י"ד, א') ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב וכתב התם (ויקרא י"ג, ב') לשאת ולספחת. ומודיעין אותו עון לקט שכחה ופיאה ומעשר עני, ומאי שנא הני, דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא נתן להשבון. ואין מדקדקין עליו, מנהני מילי, אמר רבי אלעזר דאמר קרא (רות א', י"ח) ותרא כי מתאמצת היא ללכת אתה, אמרה לה, מיפקדינן אתחום שבת, (שם ט"ז) כי אל אשר תלכי אלך, אסיר לן ייחוד, (שם) ובאשר תליני אלין, מיפקדינן אשש מאות ושלש עשרה מצות, (שם) ואלהיך אלהי, ארבע מיתות נמסרו לבית דין, (שם י"ז) באשר תמותי אמות, שני קברים מתוקנין לבית דין, (שם) ושם אקבר, מיד (שם י"ח) ותרא כי מתאמצת היא וגו'. קבל, מלין אותו מיד, שהויי מצוה לא משהינן. נשתיירו בו ציצין המעכבים את המילה חוזרין ומלין אותו שנייה, דתנן ואילו הן ציצין המעכבין את המילה בשר החופה את העטרה ואינו אוכל בתרומה, ואמר רבי אבינא אמר רבי ירמיה בר אבא אמר רב בשר החופה את רוב גובהה של עטרה. נתרפא מטבילין אותו מיד, נתרפא אין לא נתרפא לא, משום דמיא מדוו מכה. שני תלמידי חכמים עומדין לו על גביו, שני, והאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן גר צריך שלשה, הא אמר ליה רבי יוחנן לתנא תני שלשה. טבל ועלה הרי הוא כישראל לכל דבר, למאי הלכתא, דאי משתמד והוה מקדיש ליה איתתא, ישראל משומד הוי ותפשי בה קידושי. אחד גר ואחד עבד משוחרר, קס"ד לקבל, ורמינהי גר צריך לקבל עליו, עבד משוחרר אין צריך לקבל עליו, אמר רב ששת לא קשיא, הא רבי שמעון בן אלעזר הא רבנן, דתניא (דברים כ"א, י"ג) ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, אימתי, בזמן שלא קבלה עליה, אבל קבלה עליה מטבילה ומותר בה מיד, רבי שמעון בן אלעזר אומר אף על פי שלא קבלה עליה כופה ומטבילה לשום עבדות וחוזר ומטבילה לשם חירות (מ"ח.) ומותר בה מיד, אמר רבה מאי טעמא דר' שמעון בן אלעזר, אמר קרא (שמות י"ב, מ"ד) וכל עבד איש מקנת כסף, עבד איש אתה מל על כורחו ואי אתה מל בן איש על כרחו. ורבנן, אמר עולא כשם שאי אתה מל בן איש בעל כורחו כך אין אתה מל עבד איש בעל כרחו, ואלא הכתב עבד איש, מיבעי ליה לכדשמואל דאמר שמואל המפקיר את עבדו יצא לחירות ואין צריך גט שיחרור, שנאמר (שם) וכל עבד איש מקנת כסף, עבד איש ולא עבד אשה, אלא, עבד שיש לרבו רשות עליו קרוי עבד ושאין לרבו רשות עליו אין קרוי עבד, והא דקתני אחד גר ואחד עבד משוחרר לעניין טבילה קתני.
תנו רבנן (דברים כ"א, י"ג) ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים, במה דברים אמורים כשלא קבלה עליה, אבל קבלה עליה מטבילה ומותר בה מיד, רבי שמעון בן אלעזר אומר אף על פי שלא קבלה עליה כופה ומטבילה לשם עבדות וחוזר ומטבילה לשום חירות, ומותר בה מיד. אמרו, הלכה כרבי שמעון בן אלעזר דבעי עבד שתי טבילות, אחת משום עבדות וחדא כדמשתחרר מתגייר.
<h2>דף צז:</h2>
הגיורת שנתגיירו בניה עמה, לא חולצין ולא מייבמין, אבל חייבין משום אשת אח. היתה הורתן ולידתן בקדושה, הרי הן כישראל לכל דבריהם. (צ"ח.) גר שבא להתגייר והיה נשוי אחותו מן האם יוציא, מן האב יקיים, אחות אביו מן האם יוציא, מן האב יקיים, אחות אמו מן האם יוציא, מן האב, ר' מאיר אומר יוציא, וחכמים אומרים יקיים, שהיה רבי מאיר אומר כל ערוה שהיא משום שאר האם יוציא משום שאר האב יקיים. ומותר באשת אחיו ובאשת אחי אביו ושאר כל עריות מותרות לו, לאתויי אשת אביו.
<h2>דף קב.</h2>
גר דן את חבירו, ואם היתה אמו מישראל דן ואפילו ישראל, ולענין חליצה, עד שיהא אביו ואמו מישראל.
